אתי אלימלך נ' "מגבות נקיות לישראל"

פסק דין

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת 3 חודשים שבסופם התפטרה.

2.התביעה שבפנינו הינה לפיצוי בגין הפרת חוזה, בסך 15,000 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש, בסך 5,000 ₪. בכתב התביעה נזכרו שני סעדים נוספים של קנס בגין הפרת חוק הודעה לעובד וקנס בגין התפטרות שדינה פיטורי עובדת בהריון, אך התובעת זנחה סעדים אלה בסיכומיה ועל כן איננו נדרשים לדון בסעדים אלה.

3.המחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה בנקודה אחת והיא - האם הובטחה לתובעת העלאת שכר של 1,000 ₪ לאחר שלושה חודשי עבודה. על יסוד עובדה זו טוענת התובעת כי התפטרה לאחר שנאמר לה שלא תקבל את ההעלאה וזאת לאחר שהודיעה כי היא בהריון.

4.לאחר ששמענו את הצדדים מעידים בפנינו בדיון היום, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי הובטחה לה העלאת שכר. טענת התובעת לגבי הבטחה שניתנה לה להעלאת שכר אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית מלבד עדותה. לתצהירה של התובעת לא צורף כל מסמך.

בנוסף, במכתב ההתפטרות אין כל זכר לטענות התובעת בפנינו, בדבר הבטחה להעלאת שכר או טענה כי הפרת ההבטחה נעשתה בשל העובדה כי היתה בהריון בעת ההתפטרות, למרות שעל פי עדות התובעת היא כתבה אותו מייד לאחר שיחה עם מנהלת הנתבעת ובעודה נתונה בסערת רגשות. למעשה, טענות התובעת בפנינו עלו לראשונה במכתב דרישה מב"כ התובעת.

זאת ועוד, לפי גירסת התובעת, היתה אמורה לקבל את ההעלאה בשכר לאחר שלושה חודשי עבודה. מתלוש השכר שצורף לכתב התביעה עולה כי התובעת החלה עבודתה אצל הנתבעת ביום 13.9.09. כלומר, ההעלאה שהובטחה לה, לשיטתה, היתה אמורה למצוא ביטוי בתלוש שכר לחודש דצמבר 2009, המשולם בתחילת חודש ינואר 2010. למרות זאת, התפטרות התובעת נעשתה ביום 15.12.09, כעולה ממכתב ההתפטרות אשר צורף לכתב ההגנה כנספח א' ולתצהירה של מנהלת הנתבעת, הגב' קפצן. כלומר, התובעת כלל לא המתינה לראות אם ההעלאה תשולם לה או לא. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, אם נקבל את עדות התובעת בפנינו כי ההתפטרות נעשתה בתחילת חודש דצמבר וכי מכתב הפיטורים נכתב מיד לאחר השיחה עם הגב' קפצן (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 11 ו- 13), מאחר שעל פי עדות זו (הסותרת את התאריך הרשום על גבי מכתב התפטרות), עוד חודש לפני קבלת ההעלאה המובטחת, התובעת התפטרה.

לכל אלה נוסיף כי מעדות התובעת נראה כי לא היתה הבטחה להעלאת שכר, אלא לכל היותר בקשה שלה להעלאה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 3) ובעקבותיה התפטרות של התובעת, ללא כל קשר לעובדת היותה בהריון. גרסה זו אף נתמכת בעדות מנהלת הנתבעת, לפיה בשיחת הטלפון ביניהן לפני ההתפטרות, התובעת ביקשה העלאת שכר וסורבה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 1).

5.מעבר לאמור לעיל נוסיף ונציין כי מנהלת הנתבעת העידה בפנינו כי לא היתה שבעת רצון מעבודתה של התובעת וכי העירה לה בנושא לא אחת (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 5-6, שורות 23-28). גם עדות זו סותרת את גרסת התובעת כי הובטחה לה העלאה בשכר. מכל מקום, לאחר ששמענו את שני הצדדים מעידים בפנינו, לא שוכנענו כי יש להעדיף את עדות התובעת על פני עדות מנהלת הנתבעת.

6.בשולי הדברים נציין כי העובדה שהתובעת הודיעה לנתבעת על הריונה לא הוכחה, אך עניין עובדתי זה הפך לבלתי רלוונטי, מאחר שלא שוכנענו כי מלכתחילה הובטחה לתובעת העלאת שכר וכי התפטרותה נעשתה בשל סירוב הנתבעת לפעול על פי הבטחה זו.

7.סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 750 ₪ וכן שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

8.על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"א חשון תשע"א, 19 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

אברהם גולן אלבז, נציג ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

יצחק כבדיאל, נציג ציבור (מ)